הטעיות בסוגי הדפסים - איך להמנע וכיצד לזהות

הדפסים לסוגיהם הם קרקע פוריה לזיופים בשוק האמנות. שיטות הדפוס הישנות וחלק מהמודרניות המתבססות על העתקת הציור אל לוחות הדפסה ומריחת שיכבה האמולוסית בצבע. לפיך מודפס צבע אמיתי על הנייר ברזולוצייה גבוהה הרבה יותר מצילום ונותנת אשלייה של מקור. אשלייה זאת מתחזקת כפליים כאשר מנסים לבדוק את החומר על ידי שפשופו (מתוך הנחה שאם אין מדובר במקור לא ירד צבע) ונוכחים כי החומר הבא המגע עם משטח הציור-למשל צמר גפן- מתכסה בשכבת צבע.

כאשר מדובר במשטח צילומי, הפיקסלים קלים מאד להבחנה גם לעין שאינה מצוידת במכשיר עזר ובכל זאת רבים שוגים שנים באשלייה שהם מחזיקים יצירה מקורית בעלת ערך גדול, על אחת כמה וכמה אם מדובר בדפוס אופסט משובח.

באחד הימים ביקרתי אצל חברים בצפון. השכנים שמעו שבמקום נמצע מומחה אמנות ביקשו ממני להעריך ציור של איש בשנות השבעים המאוחרות, שאמו הביאה בעלייתה ארצה מווינה.היתה זאת עבודה דהוייה מעט על נייר של אגון שילה - הצייר הווינאי המהולל. ציור מקורי של שילה שויו בין חצי מליון למליון דולר.

לא הייתי מצויד בזכוכית מגדלת ועם זאת הבעתי ספקות מסוימים. אך הזקן אמר שאמו הביאה את הציור יחד עם מטלטלייה בתחילת שנות העשרים מווינה. מידע זה גרם לי לחשוב שאולי אני טועה ומדובר באוצר. ביקשתי ממנו להגיע בהזדמנות המתאימה לגלרייה להערכה שיטתית יותר. לאחר סיבוכים רבים בדרך הציור התגלגל לידיו של מעריך נוסף שבעצמו פנה שוב אלי על מנת לודא כי הציור מקורי ולא הדפס. לאחר שהתאפשר לי סוף סוף לבדוקו ביסודיות, ניתן היה לקבוע בוודאות כיבהחלט מדובר בהדפב צבעוני ומשובטח ביותר, אך עדיין הדפס.

לפני זמן קצר הביא לי סוחר עתיקות ציורים לבדיקה ועל אחד מהם אמר שהיה שייך לדודתו (כמו שכתבתי בבלוג של חברת המרסייט על זיופים סיפורי סבתות ודודות נכנסים אלי דרך האוזן הימנית ויוצאים במהירות האור דרך האוזן השמאלית) ושתמיד אמרה שמדובר בצייר חשוב אבל אף אחד לא יכל לזהותו. מדובר היה בציור שמן קטן מאד על עץ . המשטח נראה דק מאד והחתימה היתה מטושטשת, אולם לא היה ניתן להטיל ספק שמדובר בצייר הגרמני מהמאה ה 19 שפיצווג שעבודותיו יקרות ביותר. הסוחר שמח מאוד בלשון המעטה ,השאיר את הציור למכירה פומבית וכשיצא שלפתי בהישח דעת את זכוכית המגדלת ואבוי ! היה זה הדפס עתיק שנעשה ישירות על העץ

סיפרים "עצובים" כאלה נפוצים מאד ולמרבית הצער ה"אוצרות" נדירים ביותר...

בציור הישראלי הטעויות הנפוצות הם על ציורי המים של ראובן רובין ונחום גוטמן אבל רק לאחרונה ראיתי עבודות מוליכות שולל מסוג זה בציורי אנה טיכו.

קרא עוד...

זיוף? הטעייה? או טעות? - ההבדל המסחרי בין ליטוגרפיה צבועה ביד לבין טכניקה מעורבת

לפני שלוש שנים אירח מוזיאון אשדוד לאמנות את תערוכת אוסף בנק דיסקונט. לבנק אוסף אמנות ישראלית חשוב שתחילתו עוד במשפחת רקנאטי שרכשה אמנות לבנק. במשך השנים גדל האוסף והשתבח. חשיפתו לקהל הרחב היה בבחינת ארוע אמנות חשוב בהחלט.

בביקורי בתערוכה הבחנתי בציור שממבט ראשון היכרתי אותו כציור של שטרייכמן "אשה בערסל". הציור תואר כשמן על נייר. לצורך גילוי נאות אומר שמכרתי ציור על בד דומה להפליא של שטרייכמן - יותר מידי דומה.

יחזקאל שטרייכמן, אישה בערסל, שמן על בד

הצצה מקרוב גילתה באופן ברור שמדובר בליטוגרפיה מקורית של שטרייכמן. על הליטוגרפיה הוספו משיכות מכחול של צבעי שמן והדגשים של צבעי פנדה.

כאן יש לציין שיחזקאל שטרייכמן, אחד מחשובי ציירי ישראל וממייסדי תנועת אופקים חדשים, השתעשע בכל צורות הביטוי של האמנות הפלסטית. הוא צייר כמובן בשמן על בד אבל גם בשמן דליל על נייר, צבעי מים, פיסול בטרקוטה, ציור על אריחי טרקוטה, סוגי הדפסים ועוד.

שטרייכמן היה מאותם ציירים שכל רגע פנוי בחייו היה שקוע בעשיית אמנותו. אני מתאר אותו לעצמי נח מעבודה רצינית - ציור שמן על בד רחב יריעה- תופס את המשטח הקרוב אליו, למשל גליון של ליטוגרפיה שהדפסתו לא עלתה יפה, ומנצל את המשטח ומשלים אותה להנאתו בחומרים המצויים תחת ידו. מבחינה מסחרית יצירה כזאת תחשב כ-"ליטוגרפיה צבועה ביד" או לכל היותר כ-"טכניקה מעורבת" .

כל זה טוב ויפה, אך מבחינה מסחרית ההבדל בין שתי הטכניקות משמעותי מאוד. בכמה? $300-1000 לליטוגרפיה צבועה ביד, לעומת $5000-10000  לשמן על נייר, חצי גליון.

יתרה מכך – מי ימנע מנוכל (אפילו לא זייפן מקצועי) לחקות את האמן ולהוסיף על הליטוגרפיה (שערכה לכל היותר $100) צבעים כעולה על רוחו?

מומחה יבחין ללא מאמץ רב בהבדלים בין זייפן לבין "כתב ידו" של האמן בתוספות על הנייר, אבל כמו במקרה של בנק דיסקונט העבודה נרכשה כציור שמן וכך אף קוטלגה במשך שנים.

מקרה זה מזכיר לי שלפני יותר מעשר שנים הביא לי אספן רציני למכירה ציור שמן קטן ונדיר של האמן היהודי רוסי הדגול איזאק לויטן. הציור היה בצבעי שמן על נייר. הימים היו טרם התקופה שבה מומחים רוסיים צצו כפיטריות אחרי הגשם. הציור נראה לא רק מקורי אלא גם טיפוסי ואיכותי. לויטן בהחלט הרבה לצייר הכנות לציורים גדולים על ניירות בפורמטים קטנים. הציור הטריד את מנוחתי והייתה לי הרגשה כאילו כבר ראיתי אותו בעבר. הלכתי לספרייתי ולאחר חיטוט ממושך מצאתי חוברת ישנה שהוצאה לאור בתקופה הסובייטית מוקדשת ללויטן. ושם נדהמתי למצוא את הציור, אלא שהציור היה שמן על בד בפורמט גדול באחד המוזיאונים הרוסיים החשובים. כפי שציינתי באחד הפוסטים הקודמים - סקיצה היא הכנה ולעולם לא יהיה כל קו בה זהה לציור המוגמר וכאן היה ציור שמן זהה בכל תו ותו. זכוכית מגדלת לא עזרה לפתור את התעלומה ורק כאשר הצלחתי לבחון אותה ב"לופה"-(זכוכית מגדלת קטנה לבדיקת יהלומים) מצאתי את הנקודות הזעירות של הרפרודוקציה (צילום) עליה שקד הזייפן בסבלנות רבה כל כך.

איזאק לויטן, נוף הוולגה, שמן על בד, 1885

זיוף נוף הוולגה של לויטן, שמן על נייר

איזאק לויטן, נוף כפרי, שמן על בד, נמכר בהמרסייט ב-2007 ב: $14,665

קרא עוד...