יום רביעי, 31 ביולי 2013

זיופים פרימיטיבים באמנות - מקרה מבחן: מאירוביץ' ולובין





לקטגוריית ה"זיופים הפרימיטיביים" אנו משייכים ציורים הנושאים חתימה לכאורה של צייר ידוע, על ציור שצוייר בעבר על ידי צייר אחר. החתימה המקורית הוסרה ובמקומה נשתלה חתימה, לכאורה של הצייר הידוע.

בדרך כלל הזייפן מנסה להשיג ציורים הדומים בסגנון ובנושא לציוריו של הצייר המבוקש ורצוי מאוד גם מהתקופה המתאימה. בציורים בני חמישים שנה ומעלה הבד הישן, הטקסטורה של הצבע וכן מסגרת המתיחה ("שאסי") של הציור משווים לו מראה אותנטי. הלכה (ורניש) על צבע השמן סופג במשך השנים לכלוך, מתכהה ומצהיב ונותן את האופי הרצוי של ציור ישן.

לרוב קל לזהות זיופים מסוג זה, גם למי שאינו עוסק באמנות, באמצעות זיהוי החתימה המזוייפת במנורת אולטרה סגול וגם בדרכים אחרות (שיפורטו בפוסט אחר). אולם הדרך הנכונה היא לזהות את "כתב היד" של הצייר, כלומר: הטכניקה (משיכות המכחול, שמוש בסכין (שפכטל), שמוש בצבעים וכו), סגנון, מבנה הציור, ועוד. בדיקת חתימה צריכה להיות הבדיקה האחרונה. בשני המקרים המוצגים להלן בחרו ציור נוף לא ישן במיוחד, ברמה נמוכה ביותר וחתמו 'לובין' ו'מאירוביץ'.

2 זיופים פרימיטיביים ומטופשים (מטופשים מכיוון שהסגנון, הטכניקה והתקופה של הציורים, רחוקים מאוד מסגנון הציור החתום לכאורה)

מאירוביץ' מזוייף

חתימה מזוייפת של מאירוביץ'


לובין מזוייף

חתימה מזוייפת של לובין




קצת על האמנים 

אריה לובין נולד ב-1897 בשיקגו שבארצות הברית, למשפחה מהגרים ציונית מרוסיה. בשנת 1913 נשלח על ידי משפחתו לארץ ישראל, שם החל ללמוד בגימנסה הרצליה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה שב לובין לארצות-הברית והחל ללמוד בבית הספר שבמכון לאמנות בשיקגו. בשנת 1917 התנדב לגדודים העבריים. במסגרת זו שב לארץ ישראל ובתום המלחמה שב ללימודיו בשיקגו. באותה עת נחשף לראשונה לציור הקוביסטי. לאחר סיום לימודיו יצא לובין לסיור באירופה. שם נרשם לקורס פיסול בהנחיית בורדל באקדמיה לאמנות גרנד שומייה בפריז. בשנת 1923 עלה לובין לארץ ישראל בשנית. עם הגיעו השתלב בקרב קהילת האמנים המודרנים והציג בתערוכה של "אגודת אמנים עברית" במגדל דוד (1924, 1926) ו"בתערוכת אמנים מודרנים" בצריף האוהל (1926-1928). בשנת 1936 עבר להתגורר בתל בנימין (כיום ברמת גן) ובשנת 1936 בפתח תקוה. בשנת 1947 נערכה תערוכת יחיד ראשונה מעבודותיו במוזיאון תל אביב. הציג במסגרת הביתן הישראלי בביאנלה של ונציה (1948, 1950, 1960). בשנות ה-50 של המאה ה-20 היה לובין מראשוני האמנים בקריית האמנים בצפת. בשנת 1969 נערה תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו בבית צבי ברמת גן. בדומה לאמנים מודרניים אחרים הרבה לובין לתאר את נופי הארץ. אולם, יצירתו של לובין משנות העשרים עושה שימוש בהשפעות של הקוביזם ובייחוד הפוריזם, מבית מדרשו של לה קורבוזיה, שביקש לתאר את הצורות בטבע באופן מובהק, ולא ביחס לאופן המקרי של הראייה.


צבי מאירוביץ' נולד בקורסנו שבפולין ב-1911. ב-1929 עבר לברלין, שם למד באקדמיה עם קרל הופר. ב-1934 עלה לארץ והתיישב בחיפה, שם עסק בהוראת הציור ובציור כרזות לבתי קולנוע. ב-1948 נמנה עם מייסדיה של קבוצת "אופקים חדשים". בשנות ה-50 התגורר ועבד בפריז. נפטר ב-1974.


קרא עוד...

יום שני, 22 ביולי 2013

זיוף ציורים בשיטת "שילוב אלמנטים" - מקרה מבחן: ציונה תג'ר


ישנן שני אופנים עיקריים של זיופי ציורים המקובלים בשוק האמנות.
הצורה הקלה והפשוטה ביותר היא תחילה למצוא ציור דומה בסגנונו לעבודותיו של הצייר/ת אותם מנסים לזייף. לאחר מכן, להוריד את החתימה המקורית ו"להלביש" עליה חתימה מזוייפת של האמן - וזהו! יש לנו ציור מזוייף!
הצורה הקשה והמתוחכמת יותר היא לחקות ציור אמיתי של האמן בציור חדש. מדוע צורה זו קשה? כי עבורה צריך למצוא בד בן הציור שאותו מזייפים, רצוי עם ציור. אם יש כזה בהישג יד, מגרדים את הציור חסר הערך ונשארים עם צבע היסוד הישן. בשלב זה הזייפן מצייר ציור "חדש" בסגנון האמן וציוריו. על מנת לשוות מראה של אוטנטיות, בדרך כלל מקבצים ומשבשים בקומפוזיציה כמה אלמנטים שחוזרים על עצמם בעבודות האמן. לאחר מכן מצפים בוורניש, מכניסים לתנור ואופים!
זייפנים מתוחכמים יותר מכניסים חומרים לתוך הצבע כך הוא יתפוצץ ויצור קרקלור (craquelure) ובכך יתן לזיוף מראה אוטנטי ישן.

הנה דוגמה טיפוסית של זיוף על בסיס טכניקת "שילוב אלמנטים". בציור המזוייף נלקחו אלמנטים מהציורים "מעשן הנרגילה" 1944 ו – " התמר הינדי" 1944.


זיוף של תג'ר בשיטת שילוב אלמנטים


שני הציורים המקוריים מתוכם נלקחו אלמנטים לזיוף
   משמאל: "מעשן הנרגילה"  1944. מימין:  "התמר הינדי" 1944


הודות למעמד האיקוני שקיבלה ציונה תג'ר באמנות הישראלית, וכן הפופלריות שלה, במיוחד בעשור האחרון, ציוריה נתונים לזיופים.

ציונה תג'ר נולדה ב-1900 ביפו, בתם הבכורה של שמואל טאג'יר ואשתו סולטנה, בתו של שמואל בכ"ר ישעיה. הוריה עלו בילדותם מבולגריה, ונמנו לימים עם מייסדי שכונת אחוזת בית, שהפכה לעיר תל אביב. בילדותה למדה בבית הספר לבנות בנווה צדק. לאחר מכן למדה בבית הספר אליאנס ובסמינר לוינסקי למורים.
תג'ר למדה אמנות בבצלאל והמשיכה את לימודיה בפריז. בשנת 1929 חזרה ארצה וציירה נופים ואנשים בארץ, ובפרט בתל אביב. היא ציירה את דיוקנותיהם של אברהם שלונסקי, אורי צבי גרינברג וחנה רובינא.
תג'ר השתייכה לקבוצת האמנים של "אסכולת ארץ ישראל", שעמה נמנו ישראל פלדי, ראובן רובין ונחום גוטמן. נושאי הציור של אמני הקבוצה היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה. הדגש היה על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ. אמני הקבוצה האמינו כי דמותם של ערביי ארץ ישראל היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העברים מתקופת התנ"ך, והרבו לצייר נופים ודמויות מהווי הכפר הערבי. הנה כמה מעבודותיה הבולטות:

עין כרם, שמן על בד, 1926, נמכר בסותביס 1988 ב- $112,500

הכניסה ליפו העתיקה, שמן על בד, 1925, נמכר בהמרסייט ב- $70,000


קרא עוד...