הדפסים לסוגיהם הם קרקע פוריה לזיופים בשוק האמנות. שיטות הדפוס הישנות וחלק מהמודרניות המתבססות על העתקת הציור אל לוחות הדפסה ומריחת שיכבה האמולוסית בצבע. לפיך מודפס צבע אמיתי על הנייר ברזולוצייה גבוהה הרבה יותר מצילום ונותנת אשלייה של מקור. אשלייה זאת מתחזקת כפליים כאשר מנסים לבדוק את החומר על ידי שפשופו (מתוך הנחה שאם אין מדובר במקור לא ירד צבע) ונוכחים כי החומר הבא המגע עם משטח הציור-למשל צמר גפן- מתכסה בשכבת צבע.
כאשר מדובר במשטח צילומי, הפיקסלים קלים מאד להבחנה גם לעין שאינה מצוידת במכשיר עזר ובכל זאת רבים שוגים שנים באשלייה שהם מחזיקים יצירה מקורית בעלת ערך גדול, על אחת כמה וכמה אם מדובר בדפוס אופסט משובח.
באחד הימים ביקרתי אצל חברים בצפון. השכנים שמעו שבמקום נמצע מומחה אמנות ביקשו ממני להעריך ציור של איש בשנות השבעים המאוחרות, שאמו הביאה בעלייתה ארצה מווינה.היתה זאת עבודה דהוייה מעט על נייר של אגון שילה - הצייר הווינאי המהולל. ציור מקורי של שילה שויו בין חצי מליון למליון דולר.
לא הייתי מצויד בזכוכית מגדלת ועם זאת הבעתי ספקות מסוימים. אך הזקן אמר שאמו הביאה את הציור יחד עם מטלטלייה בתחילת שנות העשרים מווינה. מידע זה גרם לי לחשוב שאולי אני טועה ומדובר באוצר. ביקשתי ממנו להגיע בהזדמנות המתאימה לגלרייה להערכה שיטתית יותר. לאחר סיבוכים רבים בדרך הציור התגלגל לידיו של מעריך נוסף שבעצמו פנה שוב אלי על מנת לודא כי הציור מקורי ולא הדפס. לאחר שהתאפשר לי סוף סוף לבדוקו ביסודיות, ניתן היה לקבוע בוודאות כיבהחלט מדובר בהדפב צבעוני ומשובטח ביותר, אך עדיין הדפס.
לפני זמן קצר הביא לי סוחר עתיקות ציורים לבדיקה ועל אחד מהם אמר שהיה שייך לדודתו (כמו שכתבתי בבלוג של חברת המרסייט על זיופים סיפורי סבתות ודודות נכנסים אלי דרך האוזן הימנית ויוצאים במהירות האור דרך האוזן השמאלית) ושתמיד אמרה שמדובר בצייר חשוב אבל אף אחד לא יכל לזהותו. מדובר היה בציור שמן קטן מאד על עץ . המשטח נראה דק מאד והחתימה היתה מטושטשת, אולם לא היה ניתן להטיל ספק שמדובר בצייר הגרמני מהמאה ה 19 שפיצווג שעבודותיו יקרות ביותר. הסוחר שמח מאוד בלשון המעטה ,השאיר את הציור למכירה פומבית וכשיצא שלפתי בהישח דעת את זכוכית המגדלת ואבוי ! היה זה הדפס עתיק שנעשה ישירות על העץ
סיפרים "עצובים" כאלה נפוצים מאד ולמרבית הצער ה"אוצרות" נדירים ביותר...
בציור הישראלי הטעויות הנפוצות הם על ציורי המים של ראובן רובין ונחום גוטמן אבל רק לאחרונה ראיתי עבודות מוליכות שולל מסוג זה בציורי אנה טיכו.